שפן - פורטל הקסמים הישראלי

מאת : אלדר טורנר

תקציר האירועים הקודמים:

קוראים לי גיא וכל מה שתקראו כאן הם חיי, פחות או יותר אבל הרוב קרה במציאות. ביום בהיר אחד (למרות שהיה חורף) אפשר להגיד שחיי השתנו מן הקצה אל הקצה, כמו שזה הייתי אני זה היה יכול להיות כל אחד אחר.

בשעה שתיים בצהריים, כשאני עדיין מכורבל מתחת לפוך קיבלתי ליד האוזן את הרעש המטריד הזה של הפלאפון שמתריע כי התקבלה הודעת sms. "תגיע למועדון ה-LOCO במתחם הבורסה בשעה 00:00 כשאתה עם משקפי שמש עליך, נ.ב תגיע לבד!" ,נכנסתי לתוך המועדון שהיה עמום ,אל השולחן ניגש איש שנראה כאילו יצא מסרט מערבון, " אתה קיבלת את ההודעה?!" הוא שאל בקול חנוק ונמוך, "כן" עניתי, "בוא אחריי". הקאובוי דפק על הדלת פעמיים, תריס קטן נפתח בבת-אחת ומתוכו הציצו זוג עיניים שבחנו אותנו (ממש כמו בסרט), התריס נסגר חזרה ובתוך כמה שניות נפתחה הדלת בחריקה. שני טיפוסים שישבו בשולחן החזיקו בידם קלפים, "פוקר" חשבתי לעצמי...היה שקט מתוח במשך דקות ארוכות. "שמעתי עליך דברים טובים, לא הייתי מזמין אותך ככה סתם, אנחנו בדרך כלל לא מזמנים כל אחד לפה... אם אתה נוגע בז'יטון הכחול אתה יוצא מכאן וחוזר לחיים האפורים שלך, אם אתה נוגע בז'יטון האדום" חיוך רחב נמרח על פניו " נוכל להראות לך כמה חזק הוא האס!" הבטתי בז'יטונים ולא ידעתי במה לבחור, מצד אחד מדובר כאן על טעות- אני לא מי שהם חושבים שאני ואם הם יגלו-אני מת! מצד שני איך הם יגלו? הרי הוא אמר בעצמו שהם לא יודעים מי אני והכסף....הכסף. הרמתי את האצבע באוויר, עצמתי עיניים ו........הנחתי אותה על הז'יטון האדום.

"בחירה נבונה ילד, תהיה כאן מחר בשש בערב". בשעה שש בערב התייצבתי במועדון ה-loco, הקאובוי מאמש סימן לי לבוא אחריו..."בקופסא הזאת יש 20 ז'יטונים "קראון רויאל" ממלון "רנדוו", מדובר על אחד מהמלונות הכי יוקרתיים בעולם שמחזיק בתוכו את אחד מבתי ההימורים הכי נחשבים בעולם, כל ז'יטון שווה 1000$, בכל יום אני אלמד אותך דבר אחר הקשור בעולם שלנו, בסוף כל יום אתה תקבל משימה-תעמוד במשימה וז'יטון אחד יהיה שלך, לא תעמוד במשימה וז'יטון אחד יירד מהקופסא! לא תעמוד במשימות ברצף ואתה תיהיה חייב לנו כסף!",

"דפיקה נשמעה בדלת, "תיכנסי", זאת פרידה המנקה שלנו היא הולכת לשחק איתך קצת פוקר, היא לא יודעת מילה עברית אבל בשביל פוקר לא צריך לדעת שום שפה, יש לך כאן 1000$ כשאני אחזור לך יהיה 2000". "רוק" יצא וטרק אחריו את הדלת, פרידה התיישבה באיטיות על הכסא, נשענה אחורה והדליקה סיגריה זולה שנחה לה בזווית הפה. פרידה ערבבה את החבילה בצורה מקצוענית, במשך דקות ארוכות היא עשתה תרגילים מדהימים עם החבילה כולל פריסות משונות, חיתוכים וערבובים. פרידה חילקה את הקלפים שניים לי ושניים לה, היא הציצה בהם ואחרי כמה שניות שמה 10 ז'יטונים על השולחן...., לפתע שמענו מעין בום חזק שהגיע מן הדלת ברזל, ניגשתי בחשש ופתחתי רק את הצוהר של העיניים-כלום! היה חושך לא ממש ראיתי אף אחד בסביבה. פתחתי את הדלת וגופתו של "רוק" התגלגלה פנימה, סכין הייתה תקועה לו בגב...לפתע הבחנתי שידו של "רוק" סגורה, לא יכול להיות אמרתי לעצמי, משהו כאן מאוד מוזר...אם הוא באמת מת כל השרירים צריכים להיות רפויים, התכופפתי וניסיתי לפתוח את ידו-כלום! היד הייתה סגורה חזק, שמתי לב לשאריות יבשות של נוזל , דבק ?! חשבתי לעצמי, "רוק" הדביק את היד שלו בסופר-גלו ?! פתחתי את ידו של "רוק" ומצאתי בתוכו מפתח, סתם מפתח! בלי שום כתובת, בלי שום מספר-כלום! רק דבר אחד היה על המפתח סמל! אולי ראיתי את הסמל הזה איפשהו ?! הוא ממש מוכר לי....

פרק 4:

הכרתי את הסמל שעל המפתח, זה העלה המפורסם מהמדבקה ששומרת על החבילות סגורות של קלפי "הבייסיקל", התיישבתי על האינטרנט ועשיתי כמה חיפושים מהירים "בגוגל", התוצאה לא איחרה לבוא, היעד הבא שלי-ארה"ב!...בלי כתובת מדויקת, בלי סיבה מצודקת, למען האמת בלי כלום, הרגשתי שאני חייב לנסוע ולראות את החור של המפתח מקרוב, הרגשתי כמו בסרט רק שאני השחקן הראשי, למזלי או לרעתי זאת הייתה המציאות. הכנסתי כמה חפצים הכרחיים לתוך תיק ג ב(דרכון, תחתונים וחולצות) והתקשרתי להורים שלי : "היי אמא, לא קרה כלום, אני פשוט רציתי להודיע לך שאני לא אהיה בבית כמה ימים אני נוסע לצפון, כן הכול בסדר אמא, תחזרי לישון...אני אדבר איתך כשאחזור-לילה טוב. אם רק הייתה יודעת את האמת... ירדתי למטה לשקט הלילי של ת"א-איזה כיף. עצרתי מונית "לשדה תעופה בבקשה", השדה היה יחסית ריק, ניגשתי אל הלוח של הטיסות היוצאות והבטתי : " אמריקן איירליינס , NY, JFK 03:44-הבטתי בשעון-שיט ! השעה הייתה 03:20, רצתי אל העמדה ואמרתי "כרטיס אחד בבקשה", "אני נורא מצטערת אדוני" אמרה הנציגה "אבל אנחנו לא מעלים יותר נוסעים למטוס מעבר לשעה מסוימת, ענייני ביטחון..", תקשיבי! אמרתי, אני חייב להיות על הטיסה הזאת ולא בא לי לחכות בשדה 7 שעות לטיסה הבאה תבדקי בבקשה מה את יכולה לעשות בשבילי זה עניין חירום! אני מצטערת אדוני כבר אמרתי לך שזה לא תלוי בי..."קיבינימט את והחוקים שלך" צעקתי, ידעתי שזה לא ממש יעזור לי...התיישבתי עם התיק מיואש על הספסל ועצמתי עיניים לכמה דקות, לפתע הרגשתי מישהו נוגע בכתפי "אדוני, אתה מחכה לטיסה לארה"ב ?!" , כן, כן ! זה אני אפשר לעלות ?! " כן, יש לך הרבה זמן עד לטיסה" ענתה הדיילת-"קח את הזמן"....מה ?! אמרתי לעצמי תוך כדי שאני מאפס את מחשבותיי, מתברר שלא ישנתי כמה דקות אלא כמה שעות טובות-זה היה כבר בוקר...קניתי כרטיס טיסה ליד החלון, מה שבטוח רק הנוף יכול להרגיע אותי, אני לא סובל טיסות. עשיתי סיבוב קטן "בדיוטי-פרי", מוזר איך לא בא לך לקנות שום דבר כשאתה לא מתכנן את הטיסה מראש. "טיסה 539 של אמריקן איירליינס ל ניו-יורק" יוצאת דרך שער 7 תודה." OK, צריך להתקדם! עליתי למטוס והתיישבתי בכסא שלי, מחכה בחרדה שהסיוט הזה ייגמר ואני כבר אהיה מאחורי הטיסה המתישה הזאת, אחרי הכול יש לפני עוד טיסה ל"סינסינאטי-אוהיו" שם יושבת החברה שמייצרת את הקלפים, גם כן חור, חשבתי לעצמי...."אדוני, אני נורא מצטערת אתה לא יושב בכסא שלך" חייכה אליי הדיילת, "בוא אחרי בבקשה", הלכתי אחריה..."זה המקום שלך!" הסתכלתי מסביבי, כורסאות עור מרווחות, מסכים גדולים-מחלקה ראשונה ?! "את בטוחה שכאן אני יושב" שאלתי בהיסוס?!, בהחלט היא ענתה, "שידרגו לך את הכרטיס טיסה, מיד תיגש אליך דיילת ותיקח את ההזמנה של ארוחת הבוקר..." מה ?!?! שידרגו לי את הכרטיס טיסה ?! מי לכל הרוחות? הסתכלתי לצדדים, מאחורי וניסיתי לזהות פנים מוכרות-כלום! טוב....נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח-כך אבא שלי היה אומר לי תמיד. התיישבתי לי בנוחות בכסא הזמנתי לי וויסקי ג'וני- ווקר, לא שאני ממש אוהב וויסקי אבל האווירה והסטייל שכנעו אותי להזמין. לקחתי איזה שלוק שניים ו...... כנראה שנרדמתי או שלא אבל את משך זמן הטיסה אני פשוט לא זוכר. הדבר הבא שאני זוכר הוא חלומות זוועה על כל מה שקרה והתעוררות בחדר מפואר במלון. איפה אני ? חשבתי לעצמי... הסתכלתי דרך החלון היה ערב....ווגאס ? אי אפשר לטעות כשרואים את המלונות העצומים והמפוארים של ווגאס-מה לעזאזל?! חשבתי לעצמי איך הגעתי הנה ? מישהו בטוח רוצה אותי כאן. הסתובבתי בחדר אבל לא ראיתי את הבגדים שלי, פתחתי את הארון ובתוכו הייתה מלתחה שלמה של מיטב החליפות והעניבות-הכול חדש! על השולחן ליד היה רשום בפתק-"שים עליך חליפה ותירשם לטורניר טקסס הולדם בשעה 20:00 במלון הקיסר, באמבטיה יש טוש שארפי שים אותו בכיס הוא יעזור לך לנצח...." עשיתי מה שנאמר בפתק למרות שלא הבנתי איך טוש יכול לעזור לי לנצח במשחק פוקר. ירדתי והלכתי לכיוון מלון הקיסר, 2 דקות משם. שאלתי אנשים איפה נרשמים לטורניר בשעה 20:00 והם הסתכלו עליי כאילו הייתי חולה במשהו...הגעתי להרשמה ממש ברגע האחרון, איש מאוד מכובד בחליפה אמר לי " הרשמה לטורניר עולה 10,000$"....מה ??? יש כאן בוודאי טעות, לא השאירו לי שום כסף או ארנק, לפחות לא שאני זוכר...הסתכלתי על האיש ופתאום עלה במוחי רעיון שאולי מישהו הכניס כסף ל..... הכנסתי את היד לכיס הפנימי של הז'קט והרגשתי את אחת ההרגשות המפחידות בחיים שלי. הם היו מקופלים, שם בתוך הכיס, אני לא יודע כמה...אולי 50,000$ בטוח יותר מ 10,000. הוצאתי בחשש ובצורה מאוד סודית את חבילת השטרות וספרתי בצד כמו איזה קמצן פרנואיד. הגשתי לאדון ובתמורה הוא נתן לי כרטיס מגנטי מעוטר בזהב, "תיתן את זה למארח בכניסה". ניגשתי לחדר הצדדי אליו סימן לי האדון להיכנס. בכניסה עמד איש מאוד מבוגר שהגיש את ידו, נתתי לו את הכרטיס שקיבלתי קודם, הוא בדק אותו, פתח את הדלת וקד עם הראש. פסעתי פנימה דרך השטיח האדום שהיה מונח לאורך כל המסדרון עד שהגעתי לחדר בינוני עם שולחן פוקר ענק במרכזו! כל המקומות כבר היו מאוישים חוץ מאחד-"שיט, כולם מחכים לי חשבתי", התיישבתי במבוכה בכסא והדילר חילק את הקלפים.